בזמן שירותי הצבאי סבלתי מבעיה חמורה – פטרת הציפורניים. השעות הארוכות בהן ביליתי בנעלי הצבא המסורבלות, החום והזיעה הביאה להתפתות פטרת צפרניים. בהתחלה לא שמתי לב לכך, הרגשתי עקצוץ קל בין הבוהן לאמה אבל לא ניחשתי את החומרה של המצב. בהמשך זיהיתי פטריה בציפורן. היא הייתה קטנה ולא הפריעה לי במיוחד, המשכתי לבלות שעות ארוכות בנעליים כבדות בתקווה שהפטרייה תיעלם מעצמה...
הבעיה עם פטריות בציפורניים היא שהן אינן נעלמות. להיפך, הן רק מחמירות עוד ועוד. גיליתי זאת על בשרי. תוך חודשים אחדים התפתח הפטריה הקטנה גם לשאר הציפורניים. מגובה בחממת הזיעה והחום שסיפקתי לה, עד מהרה הגיעה למצב כרוני של פטרת הציפורניים כואבת ודלקתית.
הכי גרוע היה בשעת הת"ש. פטרת ציפורניים מדיפה ריח לא נעים ואני התביישתי להוריד את הנעליים והגרביים באוהל הדחוס ממילא. המתנתי עד שכולם יסיימו להתקלח, ורק בלילה, כשהייתי כבר אמור ללכת לישון העזתי ללכת למקלחת, לקלף את הגרביים ולהתקלח.
הקש ששבר את גב הגמל היה לאחר מסע הכומתה. בשלב זה כבר לא יכולתי להסתיר את העובדה כי יש לי פטריות בציפורניים. הורדתי את הגרביים וגיליתי כי המצב כבר חמור מאוד. זה לא היה פטריה בציפורן אלא מצב גרוע של קילופים ואדמומיות. למזלי, בדיוק יצאנו לרגילה של שבוע.
אין כמו אמא
אמא שלי היא כמו החברה הטובה ביותר שלי. אני מספר לה הכול, כולל את הדברים המביכים ביותר. היא תמיד עוזרת ונותנת עצה טובה, לעולם לא כועסת או מובכת. לכן, זה היה אך טבעי לספר לה על פטרת הציפורניים המציקה לי כל כך. היא ביקשה ממני להראות לה והחווירה מעט שראתה את הציפורניים הקלופות ואת העור האדום מסביב. "איך זה התחיל?" שאלה, "פטריה בציפורן" עניתי. "ורק עכשיו אתה אומר לי? מייד לרופא", קבעה.
קבענו תור לרופא עור המתמחה בטיפול של פטרת צפרניים. הוא הביט ברגל וקבע שהיא דלקתית ושהפטרת עלולה להתפשט גם לאזורים אחרים בגוף. הוא הסביר לי כי כבר בשלב המוקדם של פטריה בציפורן צריך לגשת לטיפול כי פטריות בציפורניים לעולם אינן משתפרות רק כי רוצים, בטח לא בתנאים צבאיים כמו שלי.
הוא נתן לי מרשמים ומשחות מיוחדות ושחרר אותי הביתה, לא בלי כמה גימ"לים בנוסף לשבוע הרגילה. אמא שלי לקחה אותי גם לחברה שלה המטפלת במקרים של פטריות בציפורניים באמצעים טבעיים והיא רקחה לי משחה טבעית מצמחים שגם אותה מרחתי כל לילה.
עשרה ימים נתתי לרגל להיות חופשייה, מרחתי עליה קרמים ומשחות, התקלחתי היטב ושמרתי על היגיינה גבוהה. זה עזר. פטרת הציפורניים עברה והרגל חזרה לתחושתה הרגילה. לפני שחזרתי לצבא, אמי ציידה אותי במשחות, השביעה אותי שאתקלח כל יום ושכמובן, אפנה אליה בכל בעיה שתצוץ. אין, אין כמו אמא!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה