זיוף מסמך – חטא בל יעבור

ישבנו, אנוכי והעוזר שלי, בבית הדין והקשבנו לעדותה של הנאשמת בנוגע לעזבון בעלה המנוח. היא טענה שהיא ובעלה, זמן קצר טרם מותו, ישבו יחד וכתבו את הצוואה.
"אני לא מאמין לשום מילה שהיא אומרת." לחש לי העוזר שלי. "אתה חושב שהיא בצעה זיוף מסמכים?"
הנהנתי לחיוב. "אני מוכן לשים את שמי הטוב על כך שהיא עשתה לפחות זיוף מסמך אחד."
"שנבקש מכבוד השופט מבחני הערכה בפוליגרף?"
הבטתי בשופט. חיוך חלומי היה על פניו, ועיניו היו נעוצות בגברת יעקובי. "לא." אמרתי, "פוליגרף זו בדיקה שנויה במחלוקת. ולפי הסימפטיה שמקבלת הנאשמת מכבודו, אני חושב שאנו זקוקים לפתרון אחר. גרפולוגיה משפטית."

זיוף מסמכים – אני מאשים!

עורך הדין של הנאשמת סיים את דבריו והגיע תורי לחקור את העדה. קמתי והתקרבתי אליה.
"גברתי, אני מבין שאת ובעלך המנוח כתבתם יחדיו את הצוואה זמן מה לפני מותו." אמרתי.
"אמת." השיבה הנאשמת, מבטה המחוייך נעוץ בשופט, שהסמיק.
"ואני מבין שאת ובעלך המנוח החלטתם להעניק לך את רוב הרכוש. למעשה, ילדיו מנישואיו הראשונים של בעלך יקבלו מעזבונו רק..." עצרתי למען הגברת המתח, ועשיתי כאילו אני מעיין בניירותי "סוזוקי סוויפט 87'."
"נכון מאוד."
"אפשר לשאול כיצד את ובעלך הגעתם לחלוקה זו של הרכוש?"
"כבודו אני לא מבין – האם פרקליט התביעה עושה מבחני הערכה למרשתי או מנסה להוכיח משהו?" התפרץ לדברי פרקליטה של הנאשמת.
השופט, שאהדתו הייתה ללא ספק נתונה לאלמנה המסכנה, פנה אלי בטון חמור סבר. "אדוני הפרקליט, האם יש טעם בחקירת השתי וערב שאתה עורך לגברת יעקובי?" והוא הפנה מבטו אליה ואמר בקול רך "הלא האשה המסכנה כבר עברה כל כך הרבה בשנה האחרונה..."
הנאשמת מחטה את אפה וניגבה דמעה בלתי נראית מזווית עינה בעזרת ממחטת משי. היא חייכה לשופט מבעד לזוג עיניים ירוקות ונוצצות.
כחכחתי בגרוני ואמרתי בקול גדול. "כבודו, אני מאשים את העדה בלא פחות מאשר זיוף מסמכים !"
"שערוריה!" צעק באופן כמעט אוטומטי פרקליטה של הנאשמת.
השופט פנה אליי ועיניו אדומות מזעם. "אדוני הפרקליט! זיוף מסמכים הוא האשמה קשה במיוחד. אני מקווה מאוד שיש לך עדויות שתומכות בהאשמה זו, אחרת תואשם בזילות בית הדין!"
"עוד אין לי ראיות כבודו," עניתי, "ולכן אבקש מבית הדין דחיה של 24 שעות לשם ביצוע בדיקת גרפולוגיה משפטית."

גרפולוגיה משפטית – האמת יוצאת לאור

ישבנו עם המומחה הקבוע שלי בנושא גרפולוגיה משפטית. הוא בחן עותק של הצוואה בעזרת זכוכית מגדלת.
העוזר שלי ישב לידי. "היית צריך לראות את המבט של הפרקליט כשאמרת שמרשתו ביצעה זיוף מסמכים." הוא גיחך.
"אם הוא היה פרקליט טוב כמו שהוא אומר לכולם שהוא, הוא היה צופה זאת מראש." אמרתי.
"מעניין איך הוא בכלל עבר מבחני הערכה כדי להתקבל ללשכת עורכי הדין." אמר העוזר שלי. "אני מכיר אנשים שלמדו איתו וכולם אמרו שהוא תמיד ניסה לעשות קיצורי דרך."
את הדיון שלנו קטע המומחה, כאשר קם מעל העתק הצוואה.
"מה אתה אומר?" שאלתי.
"צדקת. אכן יש כאן מקרה של זיוף מסמך. אתם רואים איך ה- 'ל' מתעקלת כאן בחתימה? ואיך ה- 'א' השניה נוטה לשמאל? לא כך היה בחתימות אחרות של המנוח."
"זיוף! אללי!" זעק העוזר, "השופט עומד להתאכזב..."
"יש לי הרגשה שהוא עומד להתאכזב כפליים." אמרתי, "כי אני לא חושב שהנאשמת פעלה לבדה. אדוני, אשמח אם תואיל לעיין בעוד מספר מסמכים..."

זיוף מסמכים – הפשע אינו משתלם

למחרת היום העמדנו את המומחה לגרפולוגיה סמוך לשולחן העדים.
"אדוני," פתחתי את החקירה, "אני מבין שאתה מומחה בתחום של זיוף מסמכים."
"כן. למדתי גרפולוגיה משפטית ואני עוסק בתחום כשלושים שנים."
"כבר נתקלת בעבר במקרים של זיוף מסמך?"
"בוודאי. מדי שנה אני מתבקש לבחון עשרות מסמכים משפטיים ומעיד לפחות תריסר פעמים."
"לאחר שביצעת מבחני הערכה גרפולוגיים למסמך הצוואה שכתב כביכול בעלה המנוח של הנאשמת, לאיזו מסקנה הגעת?"
המומחה רכן קדימה עד ששפתיו כמעט ונשקו למיקרופון. "זיוף!" אמר, וקולו הדהד לעוד מספר רגעים בין כותלי בית הדין.
שניות לאחר מכן פרצה המהומה. קרובי משפחה ומאזינים שנכחו בחדר התנשמו בהפתעה ומלמלו בקול, בנו ובתו של המנוח פרצו בצעקות גיל והתחבקו. הנאשמת פרצה בבכי, ופרקליטה נעמד ודרש בקול שאני והמומחה שלי נילקח למעצר בזה הרגע. השופט דפק בפטישו על השולחן וביקש סדר. המשכתי בחקירה.
"ומי אתה חושב חתם על המסמך שהינו לכאורה צוואתו של המנוח במקומו?"
"ובכן, לאחר בדיקה מדוקדקת של מספר מסמכים פרי עטם של אנשים אחרים לשם השוואה אני יכול לקבוע במאה אחוזים, שאת חתימתו של מר יעקובי זייף לא אחר מאשר פרקליטה של הנאשמת."
הפעם המהומה הייתה גדולה אף יותר. רק לאחר כעשר דקות הצליח השופט להשתלט על בית הדין, אולם מן הסתם המשפט קיבל תפנית משמעותית. הפרקליט ומרשתו נעצרו באשמת זיוף. לא אחרו ימים רבים והאמת יצאה לאור – השניים היו נאהבים במשך חודשים רבים. המשטרה בודקת האם הייתה להם יד במותו של המנוח. שני הילדים קיבלו את אשר הגיע להם – את כל רכושו של אביהם, אותו הם חלקו בניהם שווה בשווה.