כשהשתחררתי מהצבא לא ממש ידעתי מה לעשות עם עצמי. רציתי, כמו כולם, לטייל אבל עדיין לא החלטתי לאן או באיזו צורה בדיוק אשיג את הכסף הדרוש. במקום להתחיל ולתכנן תוכניות העדפתי לנוח קצת. זה היה שיא הקיץ ואת זמני חילקתי בין הים בימים והבאר החביב עלי בלילות, כשלא היה לי עם מי ללכת לאחד מהם הייתי מסתובב שעות בקניון הקרוב לביתי. הורי ניסו לשכנע אותי למצוא עבודה כלשהי אבל אני לא מיהרתי לשום מקום. בצהרי יום שלישי חם במיוחד, בעודי עושה את דרכי לדוכן המיצים הטבעיים בקניון הבחנתי שאין לי מזומן, כשהגעתי לכספומט חשכו עיני "יתרתך למשיכה היא 5.47 ₪" הבהבה ההודעה על המסך, הבנתי שהגיע הזמן למצוא עבודה. בדיוק מול הכספומט נפתחה חנות משקפיים חדשה שחיפשה עובדים. למה לא? חשבתי לעצמי, כמה מסובך יכול להיות למכור עדשות מגע, עדשות ומסגרות למשקפיים ו מכשירי שמיעה בחנות ממוזגת שנמצאת חמש דקות מהבית.
עדשות שמש - יש דבר כזה בכלל ?
כשנכנסתי לחנות וביקשתי לברר פרטים לגבי שעות העבודה והשכר קטעה אותי בעלת החנות
"אתה מבין בכלל משהו בנושא? אתה יודע מה ההבדל בין עדשות מגע רכות לקשות? מה היתרון של עדשות שמש מקטבות על עדשות שמש שאינן מקטבות?". עצרתי את עצמי מלענות לה שאפילו את השאלות שלה לא ממש הבנתי, שאין לי מושג בכלל מה זה עדשות רכות ושהידע שלי באופטיקה מסתכם בריכוז קרני שמש בעזרת זכוכית מגדלת כדי לשרוף דברים, משהו שלא עשיתי מאז ימי בית הספר היסודי. כדי לנסות ולהציל את עצמי מהשפלה, הסברתי לבעלת החנות (הסתבר ששמה מיכל) שאמנם אין לי ידע רב בתחום אך יש לי נכונות רבה ללמוד "כל המשפחה שלי לובשת משקפיים ותמיד רציתי ללמוד יותר על הנושא" שיקרתי בתקווה שקצת רגשנות תשכנע אותה לקחת את הסיכון. מיכל, שלא נראה כאילו התרשמה במיוחד, הוציאה מאחורי הדלפק קלסר עבה, "תלמד את כל מה שכתוב פה ותחזור אלי בעוד יומיים לבחינה, אם תראה מספיק ידע אני מוכנה לשכור אותך. לתקופת ניסיון כמובן".
עדשות לכל ילד
מי היה מאמין שדרוש כל כך הרבה ידע כדי למכור משקפיים. כמה סוגים של עדשות ? לקריאה, לראיה מרחוק, דו קוטביות, עדשות מגע רכות, עדשות מגע קשות וכאלו שנועדו ללבישה בלילה ומשפרות את הראיה ביום. וזאת רק ההתחלה, תמיסות, חומרים ומכשירים לניקוי,אחסון ואחזקה, מסגרות למשקפי שמש ולמשקפי ראיה מחומרים ובעיצובים שונים וכמובן אסור לשכוח- עדשות שמש, שבסופו של דבר הסתבר לי שהן פשוט עדשות שנמצאות ב משקפי שמש. אחרי יומיים הרגשתי כאילו למדתי לבחינת הסמכה של אופטיקאי ראשי באיכילוב ולא סתם עוד מוכר בקניון. אבל לא התייאשתי, חרשתי כמו שלא חרשתי בבגרויות וכשמיכל סיימה את הבחינה שלנו בחיוך רחב ידעתי שהצלחתי. רק חבל שאחרי האתגר האקדמי הענק נשארתי עם עבודה בשכר מינימום עם הנחה של 25% על המון דברים שאני לא צריך.
