"יש לנו פנקסי קבלות איפה שהוא?" שמעתי את משה שואל. לא כל כך יכולתי להבין מהיכן מגיע הקול כי באותו רגע עמדתי על סולם גבוהה למדי מחזיק קופסה של מסך מחשב בכל יד. "אולי תעזוב אותי בשקט ותתחיל לסדר את חלון הראווה" צעקתי, "הרי פתחנו רק לפני שעה, למה אתה צריך קבלות?". "סתם עניין פעוט" השיב לי משה בצעקה "יש לקוח שקנה מחשב ב- 4,000 שקלים והוא מעוניין בקבלה. שאני אגיד לו שאין לנו ואשלח אותו לחנות אחרת?". ירדתי מייד מהסולם, "תגיד לו שנשלח לו קבלה בדואר ואני אגש היום אחר הצהריים לבית דפוס ואסגור את כל העניינים של צילום חוברות פרסום, הדפסת ספרים לתקבולים ותשלומים וגם את העניין של הקבלות" לחשתי. "אין בעיה" השיב משה בחיוך , "רק אל תשכח לברר כמה עולה הדפסה על קנבס של הלוגו שלנו, ממש חסר לי איזה פוסטר גדול בקיר מאחורי הקופה".
מי אמר פנקסי קבלות ולא קיבל?
למחרת בבוקר כשהגעתי לחנות אוחז בידי הדפסה על קנבס בגודל מטר על מטר הופתעתי למצוא את משה מטפל בלא פחות משלושה לקוחות. כשניגשתי לעזור לו הוא גרר אותי מייד לפינה ולחש "אתה מאמין? איך שהגעתי בבוקר חיכה לי מישהו בחוץ ועכשיו הוא רוצה להזמין עשרה מסכים דקים, נראה לי שאלת המזל פתחה דוכן כמה מטרים מפה וזה עושה לנו רק טוב. "הדפסת פנקסי קבלות? אני לא רוצה להתפדח מולו". לא האמנתי שמכל המשימות החשובות שהטלתי על עצמי זכרתי רק את ההדפסה של הלוגו, ביקשתי ממשה שינסה לעכב אותו ויצאתי לבית הדפוס שלמזלי נמצא במרחק כמה דקות של ריצה מטורפת. "אני חייב שתעשו לי איזו עבודה אבל דחוף" צעקתי לעברו של בעל בית הדפוס כשאני מנסה נואשות להתגבר על הרעש הרב שהיה במקום. "מצטער, אנחנו בדיוק התחלנו פרוייקט של הדפסת קבלות לשנת העסקים הקרובה ואחרי זה אני כבר מחוייב לבצע צילום חוברות תרגילים לתלמידים שהתחילו את שנת הלימודים, אני לא יכול להדפיס לך שום דבר בשבוע הקרוב. חבל שלא ביקשת אתמול".
המירוץ אחרי פנקסי קבלות
נכנסתי למצב של טירוף, לא חשבתי על כלום רק על פנקסי קבלות. התעלמתי באלגנטיות מקריאות העזרה של משה שהודעות הטקסט ששלח לי נראו יותר ויותר עצבניות. לא עניין אותי שהחנות מלאה בלקוחות, גם לא עניין אותי שלא ממש צריך לבזבז עכשיו זמן וכסף על צילום חוברות פרסום או הדפסת ספרים לתקבולים ותשלומים רק רציתי לדאוג לכל צרכי הדפוס שלנו לחודש הקרוב ולהתחיל להתרכז בחנות. אמנם התנחמתי מעט בעובדה שהספקתי להשיג הדפסה על קנבס של הלוגו אבל זה לא עזר יותר מדי לתחושת הכישלון הצורבת שלי. התיישבתי בבית קפה, פתחתי את הלפ טופ והתחלתי לחפש בתי דפוס.
פנקסי קבלות? יש!
שעתיים לאחר מכן הגעתי לחנות כשביידי לא רק פנקסי קבלות אלה גם שני ארגזים של חוברות פרסום וספרים. למזלי מצאתי בית דפוס שהבטיח צילום חוברות או הדפסת ספרים תוך שעה ואיפשר להדפיס קבלות בזמן קצר אף יותר. כמנחת פיוס למשה, הבאתי איתי גם אלף כרטיסי ביקור שנשאו את הכיתוב "משה – מנהל חנות מחשבים" ועוד קנבס, לפוסטר גדול שנציב בחזית החנות. כשנכנסתי לחנות ניגשתי מייד לטפל באחד מהלקוחות הרבים שחיכו בתור ואת השעות הבאות ביליתי בטירוף של מכירות.
ממש לקראת הסגירה, משה טיפל בלקוח האחרון ואני חיכיתי לו בצד עם כוס קפה מהבילה. על פני עלה חיוך קטן כשהלקוח ביקש קבלה אך הוא נמחק באחת כשמשה ניגש אלי. "אז יש קבלות או אין קבלות?" הוא שאל בלחש. "פנקס קבלות חדש מונח מול העיניים שלך ואתה בכל זאת בא לשאול אותי? אתה בטוח שאתה יכול לעמוד בתואר המנהל שרשום על כרטיס הביקור שלך?" עניתי בבדיחות הדעת. "באמת יש פנקס קבלות" ענה משה כשהוא מנסה לא להתפקע מצחוק "אבל על הפנקס הזה רשום מאפיית כהן ובניו ולא נראה לי שמאפייה יכולה להוציא קבלה על מחשב".
מי אמר פנקסי קבלות ולא קיבל?
למחרת בבוקר כשהגעתי לחנות אוחז בידי הדפסה על קנבס בגודל מטר על מטר הופתעתי למצוא את משה מטפל בלא פחות משלושה לקוחות. כשניגשתי לעזור לו הוא גרר אותי מייד לפינה ולחש "אתה מאמין? איך שהגעתי בבוקר חיכה לי מישהו בחוץ ועכשיו הוא רוצה להזמין עשרה מסכים דקים, נראה לי שאלת המזל פתחה דוכן כמה מטרים מפה וזה עושה לנו רק טוב. "הדפסת פנקסי קבלות? אני לא רוצה להתפדח מולו". לא האמנתי שמכל המשימות החשובות שהטלתי על עצמי זכרתי רק את ההדפסה של הלוגו, ביקשתי ממשה שינסה לעכב אותו ויצאתי לבית הדפוס שלמזלי נמצא במרחק כמה דקות של ריצה מטורפת. "אני חייב שתעשו לי איזו עבודה אבל דחוף" צעקתי לעברו של בעל בית הדפוס כשאני מנסה נואשות להתגבר על הרעש הרב שהיה במקום. "מצטער, אנחנו בדיוק התחלנו פרוייקט של הדפסת קבלות לשנת העסקים הקרובה ואחרי זה אני כבר מחוייב לבצע צילום חוברות תרגילים לתלמידים שהתחילו את שנת הלימודים, אני לא יכול להדפיס לך שום דבר בשבוע הקרוב. חבל שלא ביקשת אתמול".
המירוץ אחרי פנקסי קבלות
נכנסתי למצב של טירוף, לא חשבתי על כלום רק על פנקסי קבלות. התעלמתי באלגנטיות מקריאות העזרה של משה שהודעות הטקסט ששלח לי נראו יותר ויותר עצבניות. לא עניין אותי שהחנות מלאה בלקוחות, גם לא עניין אותי שלא ממש צריך לבזבז עכשיו זמן וכסף על צילום חוברות פרסום או הדפסת ספרים לתקבולים ותשלומים רק רציתי לדאוג לכל צרכי הדפוס שלנו לחודש הקרוב ולהתחיל להתרכז בחנות. אמנם התנחמתי מעט בעובדה שהספקתי להשיג הדפסה על קנבס של הלוגו אבל זה לא עזר יותר מדי לתחושת הכישלון הצורבת שלי. התיישבתי בבית קפה, פתחתי את הלפ טופ והתחלתי לחפש בתי דפוס.
פנקסי קבלות? יש!
שעתיים לאחר מכן הגעתי לחנות כשביידי לא רק פנקסי קבלות אלה גם שני ארגזים של חוברות פרסום וספרים. למזלי מצאתי בית דפוס שהבטיח צילום חוברות או הדפסת ספרים תוך שעה ואיפשר להדפיס קבלות בזמן קצר אף יותר. כמנחת פיוס למשה, הבאתי איתי גם אלף כרטיסי ביקור שנשאו את הכיתוב "משה – מנהל חנות מחשבים" ועוד קנבס, לפוסטר גדול שנציב בחזית החנות. כשנכנסתי לחנות ניגשתי מייד לטפל באחד מהלקוחות הרבים שחיכו בתור ואת השעות הבאות ביליתי בטירוף של מכירות.
ממש לקראת הסגירה, משה טיפל בלקוח האחרון ואני חיכיתי לו בצד עם כוס קפה מהבילה. על פני עלה חיוך קטן כשהלקוח ביקש קבלה אך הוא נמחק באחת כשמשה ניגש אלי. "אז יש קבלות או אין קבלות?" הוא שאל בלחש. "פנקס קבלות חדש מונח מול העיניים שלך ואתה בכל זאת בא לשאול אותי? אתה בטוח שאתה יכול לעמוד בתואר המנהל שרשום על כרטיס הביקור שלך?" עניתי בבדיחות הדעת. "באמת יש פנקס קבלות" ענה משה כשהוא מנסה לא להתפקע מצחוק "אבל על הפנקס הזה רשום מאפיית כהן ובניו ולא נראה לי שמאפייה יכולה להוציא קבלה על מחשב".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה